אחרי יותר מ -25 שנה של משא ומתן, אחרי כל כך הרבה מאמץ דיפלומטי, פוליטי וכלכלי, אני לא יכול לקבל שההסכם הזה עומד על סף קריסה בגלל חוסר החלטיות, פחד או פופוליזם.

אני אומר בבוטות: אם נבטל את ההסכם הזה, זו תהיה טעות אסטרטגית ענקית עבור אירופה. וזו תהיה טעות שנשלם ביוקר, לא רק עכשיו, אלא בעשורים הקרובים

.

בהאזנה למומחים שהשתתפו בפורום יורו אמריקה, מה שצריך להיות ברור מתבהר עוד יותר: להסכם זה יש פוטנציאל לשנות את הכלכלה משני צידי האוקיינוס האטלנטי. אנו יכולים ליצור אזור כלכלי בקנה מידה עולמי, המסוגל לחזק את התחרותיות שלנו, לפתוח שווקים חדשים, למשוך השקעות ולגבש יחסים טבעיים ומועילים מבחינה היסטורית לשני הצדדים. אירופה תזכה בהישג יד, השפעה, יכולת משא ומתן עולמית. מרקוסור תזכה לתחרותיות, טכנולוגיה, קיימות ויציבות. זו אחת מאותן עסקאות נדירות של win-win

.

ובכל זאת, אנחנו נשארים חסומים.

מה שמפחיד אותי זה לא ההבדלים הטכניים. זו הדינמיקה הפוליטית. אנו חיים בעידן בו הפופוליזם שולט במחזורי התקשורת, בו דיסאינפורמציה הפכה לנשק, בו אוטוקרטיות ומשטרים צבאיים מתמרנים נרטיבים גלובליים, בהם הדיון הציבורי מזוהם על ידי פחדים מיוצרים. יש כאלה שמאמינים, או רוצים להאמין, שפתיחת השווקים מחלישה את אירופה. זה בדיוק ההפך. לסגור את עצמנו מהעולם זה מה שהופך אותנו ללא רלוונטיים.

אני מודאג מכך שבזמן שבו כדור הארץ חווה חזרה לפרוטקציוניזם, לאומיות ולפולחן "כל אדם לעצמו", אירופה לא עושה את מה שתמיד עשתה הכי טוב: בניית גשרים, יצירת בריתות, חיזוק השפעתה באמצעות שיתוף פעולה, סחר ודיפלומטיה.

כואב להודות בכך, אבל האמת היא שאם נגיע לדצמבר ללא הסכם, זה יהיה כישלון מהדהד. וכישלון שניתן להימנע ממנו.

כישלון מכיוון שנפספס את ההזדמנות ליצור את אחד מאזורי הסחר החופשי הגדולים בעולם. כישלון מכיוון שנהיה מאחורי בלוקים אחרים המתקדמים ללא היסוס. כישלון מכיוון שבעידן המסומן על ידי כוחות צבאיים הנוקטים בכוח, דיסאינפורמציה והפחדה, האיחוד האירופי אינו יכול להראות סימנים של חולשה אסטרטגית. כישלון מכיוון שכאשר היינו צריכים יותר מכל לאחד דמוקרטיות פתוחות, אנו נותנים מתנה לכוחות שרוצים לראות אותנו

מחולקים.

ומעל לכל, זה יהיה כישלון מכיוון שההסכם הזה מייצג משהו הרבה יותר גדול מכסים ומכסות. הוא מייצג השקפת עולם המבוססת על מה שמאחד אותנו: ערכים, סחר שקוף, קיימות, דיאלוג, שיתוף פעולה. זה מייצג את הרעיון שאירופה ואמריקה הלטינית יכולות להיות יותר מאשר שותפים מזדמנים. הם יכולים להיות קוטב של יציבות, חופש ושגשוג בעולם לא יציב יותר ויותר.

קשה לי לקבל שאחרי כל כך הרבה עבודה, כל כך הרבה התקדמות וכל כך הרבה שנים של משא ומתן, כל זה יכול להיעלם בנשימה פוליטית. זה יהפוך הזדמנות היסטורית להערת שוליים. זה יהיה להחליף את העתיד בהיסוס. זה יאפשר לפחדים קטנים לקבל החלטות גדולות.

אני מאמין בכנות שההסכם הזה הוא יותר מחשוב. זה דחוף. זה אסטרטגי. אירופה קובעת את עצמה. ומרקוסור הוא זה שמתגבש. זה סוג ההסכם שמראה שהעולם הדמוקרטי עדיין יודע לעבוד יחד. אני מקווה שלא ניתן להזדמנות הזו לחמוק. כי אם נעשה זאת, מה שמדאיג רק היום יכול להפוך לחרטה מחר.