עוויתות עונתיות

לחלקכם אולי היה חסר מזל מספיק לקרוא את המאמר שלי ב- TPN בשנה שע ברה בו התיללתי על חג המולד, כמו טחינה. אני לא מתכוון לחזור הפעם אבל אני כן רוצה להזכיר שתחנות הרדיו המקומיות שאליהן אני מקשיב בזמן שאני מסתובב נמצאות כעת במצב רוח חגיגי מלא ומשבחות את מעלותיהם של ירידי חג המולד, משטחי הקרח ואורות חג המולד הבהירים בערים הגדולות כאן. המשמעות היא שאימצתי את מבצע הומבאג, עמדת ההגנה שלי לעונה, לפיו טיולים למרכזים העירוניים שהוזכרו יבוצעו רק אם לשם ייקח אותי האמבולנס, אחרת הם כעת מחוץ לתחום עד לאחר עונת הרצון הטוב. הסיבה היא שאני רוצה לשמור על תחושת הרצון הטוב שלי לכל האנשים והדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא להימנע מהבלינג והבלארני

מסחור קרס

עכשיו, אל תביני אותי לא נכון. אני לא באמת סקרוג' או גרינץ', גם אם חלק מבני המשפחה יגידו לך אחרת. אני באמת אוהב את חג המולד. מה שאני לא אוהב זה המסחור הגס של כל זה. מה שאני אוהב זה פרק זמן שמפגיש משפחה וכמה חברים לרגע קצר של שלווה ורוגע. זה צריך להיות משהו שמחבק את העונה, את הימים החשוכים והלילות הארוכים - תקופה בה אנו זקוקים לקצת ביטחון וקצת אהבה. אני באמת לא חושב שאנחנו מקבלים את הדברים האלה מהזוהר והזוהר שממלאים את הרחובות. הייתי מרחיק לכת ואומר שהם נוטים להיות בעלי השפעה הפוכה: הם מטשטשים ומסתירים את המציאות, ועבור רבים יוצרים רמה חדשה של דאגה, זו של היעדר הדרישות של שדי המסחר. שלום? רצון טוב? לא ניתן למצוא במרכזי הקניות בכל מחיר.

מתכוננים לחגיגות

במצב הנפשי החיובי שלי, אני מתכונן לחגיגות. שום דבר משוכלל. שום דבר נוצץ. התרומה הגדולה ביותר שלי עד כה הייתה ייצור של בשר טחון תוצרת בית. כלומר, מה זה חג המולד בלי פשטידות טחון? אני לא מרחיק לכת כמו אמא שלי, שדי הגזימה בכל העניין, בירכה אותה, בכך שאכלה פשטידת טחון כל יום במהלך דצמבר לקראת היום הגדול - הגרסה שלה ללוח השנה של אדוונט. התוכנית שלי ערמומית יותר. אני מקווה להמיר קהילות שלמות לתענוגות הדברים הקטנים, אם כי עד כה טווח ההגעה של האימפריה שלי לא עבר הרבה מעבר למשפחת הטוגה, חברי מקהלת הכנסייה המקומית והצוות במרכז הפיזיו בפאף - אבל אני עובד על זה. הבעיה היא, האם אני מתכונן לבצע משלוחים שנתיים למעגל חובבים המתרחב לאט? אופס.

באופן טבעי, אני לא יכול להכין את פשטידות הטחון עד שהכנתי את הבשר הטחון ואני צריך לעשות את זה שבוע-שבועיים לפני אפיית המאפים; אחרי הכל, הברנדי צריך זמן כדי לספוג את כל הפירות האלה. זה חיובי נוסף מהחיים בפורטוגל. אם הייתי נשאר בלייטי, לא הייתי חושב פעמיים לרדת לסיינסברי ולקנות צנצנת או שלוש בשר טחון, אבל כאן האפשרות הריאליסטית היחידה היא להכין בעצמך וברגע שהייתי מתגבר על ההלם להבין שאפשר להשתמש בחמאה במקום סואט זה היה ש

עץ חג המולד

הבא ברשימה הוא העץ, יצור חי קטן שאוכל לשתול מחדש ביער אחר כך. כמה קישוטים עדינים: שום דבר צעקני ובוודאי שום דבר שמהבהב. אני משאיר את זה לסוטים במעילי גשם. אני יודע בדיוק את המקום לקנות פיניירו קטן ואני אלך להביא אותו בבוקר. מה עוד? מוודאים שיש לנו את המרכיבים הדרושים לתמרים דביקים מאודים ופודינג חמוציות, זה מה. תמיד אהבתי את הרעיון של פודינג חג המולד אבל מעולם לא ממש אהבתי את הטעם ולכן הגילוי לפני כמה שנים של הגרסה הקלה יותר אך כל כך עונתית הזו התקבלה בברכה מאוד

קרדיטים: Unsplash; מחבר: גיבי-דייסון;

בקלהאו לקונסואדה?

החדשות הטובות ביותר הן שהשנה כנראה לא יהיה בקלהאו לקונסואדה. אני לא יכול להגיד לך כמה זה משמח אותי. אני אוהב את בקלהאו על כל הווריאציות שלו למעט האופן בו הוא נעשה בערב חג המולד. אבל עכשיו, אירועים חיצוניים מסייעים למסלול האיטי של השינוי התרבותי. אני בעד שינוי, במיוחד אם זה אומר פולבו במקום בקלהאו.

בינתיים, יש לי חובה חגיגית למלא. בעוד היצורים העצובים בערים למטה בעמקים ובמישורים שמתחת לגבעות שלנו סובלים מהטקס המשפיל של בלינג ורזמטאז של חג המולד במשך שבועות רצופים, אני אשגיח על הכפר הקטן שלנו כדי לבדוק שכל הדפים המציצים מחלונות הקדמיים אל חושך הערב הם דיסקרטיים ובעלי טעם. אם הם יהיו אחרת, אזכה בקול רם לעצמי. עד כה, כל מה ששמתי לב אליו זה כמה סנטות עצובים למדי התלויים ממרפסות בגשם, כמו עבריינים שנותרו על הגיבט לעורבים, אבל הם לא מפריעים לאווירה הכללית של הסצנה אז אני פשוט מנענע את ראשי ועובר הלאה. הכל נראה טוב.