דוח ההשקעות העולמי של UNCTAD 2026 מזכיר לנו שההשקעה הישירה הזרה מייצגת הרבה יותר מהון: היא מביאה טכנולוגיה, מיומנויות, גישה לשווקים חדשים ושילוב בשרשראות ערך גלובליות. במקרים רבים תרומתם הגדולה ביותר אינה כספית, אלא היכולת להפיץ ידע בכל המשק המקבל אותו.

שינוי זה ראוי לתשומת לב רבה יותר. הכלכלה העולמית מתרכזת יותר ויותר במגזרים עתירי ידע כמו בינה מלאכותית, מוליכים למחצה, תשתיות דיגיטליות או אנרגיה נקייה. במגזרים אלה הגורם התחרותי העיקרי הוא כבר לא גודל המתקנים התעשייתיים, אלא איכות האנשים, רשתות המחקר והחדשנות התומכות בהם.

כאשר רב-לאומי מקים מרכז הנדסי, מעבדת מחקר או יחידה טכנולוגית, הוא לא רק מעביר הון. הוא מציג תהליכים חדשים, מתודולוגיות ניהול חדשות, מיומנויות טכניות חדשות וקשרים בינלאומיים חדשים. עובדים לומדים, ספקים מתפתחים, אוניברסיטאות מקימות שותפויות חדשות, וחלק מהידע הזה בסופו של דבר מתפשט לשאר המרקם הכלכלי. אפקט מכפיל זה הוא שמבדיל השקעה טרנספורמטיבית מהשקעה פיננסית בלבד

.

לפורטוגל יש כבר דוגמאות חיוביות לדינמיקה זו. צמיחתם של מרכזי טכנולוגיה בינלאומיים אפשרה פיתוח מיומנויות מיוחדות מאוד המזינות כיום חברות חדשות, סטארט-אפים ופרויקטים לאומיים לחדשנות.

לכן, אולי הגיע הזמן לשנות את הדרך בה אנו מעריכים את הצלחת מדיניות משיכת השקעות. חשוב יותר מאשר לדעת כמה מיליונים נכנסים למדינה הוא להבין אילו יכולות מותקנות לאחר ההשקעה: כמה ספקים לאומיים הפכו לחלק מרשתות גלובליות, כמה אנשי מקצוע רכשו מיומנויות חדשות וכמה חברות פורטוגזיות הצליחו לחדש בזכות קרבתם של רב-לאומיות בינלאומיות.

התגובות הללו הן שקובעות את ההשפעה הכלכלית האמיתית לטווח הארוך. כמובן שלא כל ההשקעות מייצרות אפקט זה: ככל שהעוצמה הטכנולוגית גדולה יותר והקשר למערכת המדעית והעסקית הלאומית גדול יותר, כך גדלה ההסתברות לייצר ידע מתמשך.

בכלכלה עולמית בה הידע הוא הגורם העיקרי לתחרותיות, זה עשוי להיות המדד החשוב מכולם. מכיוון שההון יכול לעבור למדינה אחרת, אך הידע, כאשר הוא משולב באמת באנשים וחברות, נשאר.