האם פורטוגל יכולה להיות יותר על ידי השקעה באנשים ופישוט המדינה?

דבריו של ראש מקינזי ברורים: פורטוגל יכולה להכפיל את התוצר שלה עד 2040, לגדול בחמישה אחוזים בשנה ולהתכנס שוב עם אירופה. אך לשם כך היא זקוקה לגישה קולקטיבית חדשה, שינוי עמוק ומבני באופן בו אנו מתמודדים עם העבודה, הכלכלה והשאיפה הלאומית.

מה שחסר הוא לא כישרון, וגם לא יכולת טכנית. חסר לנו אומץ פוליטי ונחישות אזרחית. למדינה יש את היסודות הנכונים, אוניברסיטאות איכותיות, מהנדסים מוכרים בינלאומיים, אנרגיה ירוקה בעלויות תחרותיות ומיקום אסטרטגי מעורר קנאה. אבל אנחנו עדיין קשורים לאידיאולוגיות של העבר ולמבנה מנהלי מסורבל ואיטי, המעכב חדשנות

הגיע הזמן להפשיל את השרוולים. אנו זקוקים לרפורמות אמיצות בחוקי העבודה שיבטיחו את זכויות העובדים, אך גם צדק ואיזון למי שיוצר מקומות עבודה. כיום, בפורטוגל, המעסיק נושא כמעט לבדו בנטל ההתחייבויות, בעוד שהתפוקה הלאומית נותרה מהנמוכות באיחוד האירופי. מדינה שרוצה להתחרות בעולם אינה יכולה לקיים מערכת שבה הכשרון, המאמץ והפרודוקטיביות הם משניים.

זה לא מספיק כדי למשוך השקעות, יש צורך ליצור את התנאים לפרוח. וזה כרוך ברפורמה עמוקה, כמעט מהפכנית של המינהל הציבורי, העיריות והמערכת הביורוקרטית הלאומית. המדינה צריכה להיות שותפה ומנחה, לא מכשול. איטיות התהליכים, הכישורים החופפים ועודף הרגולטורים יוצרים מבוך שמוריד את המשקיעים וחונק יזמים

כפי שמציין בצדק מקינזי, פישוט מינהלי הוא מנוע לצמיחה כלכלית. אם רישוי שנמשך כיום שלוש שנים היה נפתר באחד, המדינה הייתה זוכה לתחרותיות, אמון ואטרקטיביות. המשקיע אינו מבקש ניסים, הוא מבקש חיזוי, שקיפות ומהירות

אנחנו גם צריכים לחשוב מחדש על תפקידן של חברות. רבים נשארים תקועים בחזון הישרדות, עם מעט שאיפות לצמיחה והשקעה מועטה בחדשנות. יש צורך לעודד מיזוגים, שותפויות, בינאום והשקעה במחקר. פורטוגל תזכה לקנה מידה ורלוונטיות עולמית רק כאשר היא תוכל לגרום לחברות שלה לצמוח ולייצא ערך מוסף, ולא רק מוצרים או שירותים בעלות נמוכה.

הראיון מקינזי מזכיר לנו גם שהמהפכה הטכנולוגית ממש מעבר לפינה, והמדינה לא יכולה לעמוד בצד ולראות אותה חולפת. בינה מלאכותית, חשמול, הכלכלה הדיגיטלית והאנרגיה הירוקה הם הגבולות החדשים של הפיתוח. לפורטוגל יש את כל התנאים להיות מרכז אירופי באזורים אלה, אך עליה להתארגן לשם כך. אנחנו לא יכולים להמשיך לאבד כישרון בחו"ל כי כאן ההתקדמות נעשית לאט.

הכשרה והכשרה מחדש של עובדים יהיו חיוניים בדרך זו. אין טרנספורמציה פרודוקטיבית ללא הסמכה אנושית. יש צורך בתוכנית הסבה שאפתנית להכנת מורים, מהנדסים, רופאים, עורכי דין וטכנאים לכלים הדיגיטליים החדשים ולשימוש אינטליגנטי בבינה מלאכותית. זה לא בדיה, זה הכרח.

יחד עם זאת, אנו זקוקים לתרבות פוליטית חדשה. אי אפשר לבלבל את האומץ לרפורמה במדינה עם צנע. מדובר בשחרור הפוטנציאל של המדינה, לא להענישו. רפורמה בחוקי העבודה, פישוט תהליכים, צמצום הביורוקרטיה ויצירת מערכת אקולוגית טכנולוגית תחרותית הם צעדים המעריכים את מי שעובד ואת מי שמשקיע, במקום לשים אותם בצדדים מנוגדים

פורטוגל קטנה, אבל זה יתרון. כפי שאמר חוסה פימנטה דה גאמה, מספיקים ארבעה או חמישה פרויקטים גדולים שבוצעו היטב כדי לשנות את גורלה של המדינה. תארו לעצמכם אם היינו יכולים ליצור חמש אוטואירופות במגזרים כמו טכנולוגיה, אנרגיה, בריאות ותיירות חכמה. ההשפעה תהיה ענקית.

במדינה יש הכל, כישרון, יציבות, שמש, ביטחון ואיכות חיים. חסר לו רק שאפתנות ואומץ לפעול. אנו זקוקים למנהיגים שמצפים להם ולאזרחים שדורשים תוצאות.

הגיע הזמן להפוך את פורטוגל למדינה של רווחה והזדמנויות, לא רק למי שמבקר אותנו, אלא למי שגר ועובד ברדונדו, מנגואלדה או ליסבון. העתיד לא בנוי בנאומים, הוא בנוי בפעולה, באחריות ובחזון.

מה שחסר הוא לא יכולת. עלינו להאמין שהעתיד נכבש בעבודה ובאומץ. וזו המהפכה האמיתית שפורטוגל צריכה לעשות.