באינגולשטאדט, גרמניה, נבנה בניין דירות חדש בן שלוש קומות עם 15 יחידות, ללא מערכת חימום קונבנציונלית. במבט ראשון זה אולי נשמע אבסורדי, במיוחד בתקופה בה חלק גדול מאירופה מתלבט בעתיד דודי הגז ומשאבות החום. אבל בזכות עיצוב חדשני, הבניין מצליח להישאר חם בחורף וקריר בקיץ.

הסוד טמון באופן שבו הוא בנוי. הקירות החיצוניים עשויים לבנים בעובי 50 ס"מ עם מילוי עץ, מכוסים בחזית עץ. הפנים והקירות המפרידים הם גם לבנים ואילו התקרות וקירות המחיצה הם בטון. שילוב זה מאפשר לקירות ולתקרות לתפקד כאחסון חום טבעי, ללכוד חום מאור השמש, מכשירי חשמל ביתיים ואפילו התושבים עצמם.

העיצוב מונע את הצורך במערכת הסקה או אוורור מרכזית. במקום זאת, חיישנים עוקבים אחר רמות הטמפרטורה, הלחות והCO₂, ופותחים אוטומטית חלונות דקים במידת הצורך. חלונות עמוקים בחזית ממלאים גם הם תפקיד מפתח: בקיץ, השמש הגבוהה יותר פירושה שאין אור ישיר נכנס לדירות, ושומר עליהן קרירות ללא צורך בהצללה. בלילה, חלונות נפתחים כדי להכניס אוויר חיצוני קריר יותר. בחורף, כאשר השמש נמוכה יותר, אור השמש זורם פנימה ומספק חום טבעי.

מים חמים מיוצרים על ידי תנורי חימום קטנים לפי דרישה בכל יחידה, כאשר רוב החשמל מסופק על ידי פאנלים סולאריים על הגג. רק בקור עז נכנסת מערכת חימום תת רצפתי חשמלית לשעת חירום. בבניין יש גם מרתף וחניה תת קרקעית; אחסון וחניה משולבים במקום זאת בשטחים חיצוניים.

חשוב לציין שמדובר בפרויקט דיור חברתי, לא פיתוח יוקרתי. העניין בדירות גבוה, אם כי דיירים פוטנציאליים מתוודעים תחילה בקפידה לקונספט. כפי שמציינים המפעילים, זה לא מתאים לכולם; למשל, אנשים שאוהבים לשמור על חלונותיהם פתוחים לרווחה בכל שעות היממה לא יתאימו למערכת זו.

זה לא ניסוי שלא נבדק. בניין דומה נמצא בשימוש בלוסטנאו, אוסטריה, במשך יותר מעשור, שם הוא שמר בעקביות על טמפרטורות פנימיות בין 22 ל -26 מעלות צלזיוס

.

בשבילי, הפרויקט הזה הוא יותר מסתם אדריכלות מעניינת. זהו מודל שיכול להיות הגיוני גם בפורטוגל. עם הפרשי הטמפרטורה הגדולים שלנו מיום ללילה, מושג כזה לא רק יעבוד טוב אלא גם יעזור להפחית את עלויות התפעול עבור התושבים. זוהי דוגמה מעוררת השראה וכזו שעלינו לשקול לחקות.