מדוגדה בלגואה, סתם עוד חנות בגדים?

רוב האנשים שמבקרים בחנויות צדקה כמו Madrugada הולכים לשם כדי לגלוש. הם מסתובבים בחנות ורואים מה חדש, אילו תכשיטים קטנים וסקרנים הצליחו למצוא את דרכם לחנות, ומחפשים בעלים אוהבים חדשים. תמיד יש משהו. משהו שאתה צריך, משהו שאתה רוצה, מתנה לחבר, בעל, אישה. או סתם משהו שיעשה את היום שלך. ואז יש את ההיבט של ההרגשה הטובה בזה, כמובן. עשית משהו כדי לעזור למישהו אחר, ובמקביל נהנית.

במשך שנים חנות הצדקה Madrugada בלגאו מילאה בדיוק את התפקיד הזה עבור לקוחות רבים.

אבל הדברים השתנו. בעקבות המאמר ב- The Portugal News על Madrugada, דיברתי לאחרונה עם כמה אנשים שהם לקוחות או מתנדבים בחנות Madrugada בלאגואה ושאינם מרוצים משינויים שלדעתם אינם לטובה

לעשות שינויים לטובה? לא ממש...

בחוכמתה האינסופית החליטה ההנהלה להפוך את חנות Madrugada בלגואה לחנות בגדים בלבד

כל הפריטים שהפכו את הביקורים והגלישה לנעימים כל כך נעלמו. מה שנשאר זה מה שאנחנו יכולים למצוא בכל חנות בגדים באלגרבה, בין אם זה הסיני או הממותג. כל מה שהיה מיוחד בחנות הצדקה הזו נעלם.

כמובן שכל מי שדיברתי איתו מבין מדוע הרהיטים הכבדים שנמכרו שם הפכו לנטל אמיתי. לא רק שיש לאסוף את פריטי הרהיטים הגדולים והכבדים האלה, אלא גם לגרור אותם לחנות ובהמשך לשאת אותם ולהעבירם שוב לבעלים החדשים. פירוש הדבר ששני טנדרים היו במצב המתנה לצמיתות, בדיוק כפי שנדרשו שני מתנדבים חסונים להובלת הרהיטים. אז זה בעצם מובן, כולם מסכימים על זה, לא שיהיה יותר רהיטים גדולים בלגואה, רק בלגוס.

אבל אף אחד לא באמת מבין למה הבריק-א-בראק, כל כלי הבית ודברים קטנים אחרים נאלצו להיעלם גם כן. כל חפצי המטבח, כל פריטי הקישוט, כל האוצרות הקטנים שהפכו את הביקור בחנות לחוויית גלישה כל כך נעימה. רוב האנשים שנכנסו נהנו רק להסתכל מסביב, לדבר עם המתנדבים, וברוב הפעמים עזבו עם משהו. וכך נותנים משהו לעצמם ולמדרוגדה.