דמי השכירות ומחירי הבתים טיפסו הרבה מעבר למה שמשפחות רבות יכולות להרשות לעצמן, ההכנסות לא עמדו בקצב, וצעירים נאבקים למצוא מקום יציב להתחיל את חייהם הבוגרים. משפחות שלמות נאלצות לפשרות שמפחיתות את איכות חייהן ומחלישות את תחושת הביטחון שלהן. אבל בתוך המשבר הזה טמונה הזדמנות. זוהי ההזדמנות לחשוב מחדש כיצד אנו מתכננים, בונים ומספקים בתים כך שהדיור ישרת הן את הצרכים החברתיים של האנשים והן את הצמיחה ארוכת הטווח של הכלכלה
.אני עובדת בתחום הנדל"ן כבר יותר מעשרים שנה. במהלך הזמן הזה, הייתי עד למחזורים רבים של בום והאטה, תוכניות והבטחות ממשלתיות רבות, ואינספור ויכוחים על איך לתקן את בעיית הדיור. אבל הנושא הזה עבר לאחרונה מהתחום המקצועי לתחום האישי עבורי. בני שלי בדיוק התחיל את הקריירה המקצועית שלו בפורטו תוך כדי לימוד לתואר שני בניהול פרויקטים. הוא מוכשר, בעל מוטיבציה, להוט לבנות חיים כאן. עם זאת, כמו כל כך הרבה צעירים בדורו, הוא התמודד עם קשיים עצומים בניסיון למצוא דירה סבירה והגונה כאחד. לראות אותו נאבק הביא את הנושא לשולחן שלי באופן שאף סטטיסטיקה או דוחות שוק לא יכלו אי פעם.
אין לראות בדיור בעיה חברתית צרה אלא כעמוד התווך של התחרותיות הלאומית ולכידות טריטוריאלית. ללא בתים במחירים סבירים, אי אפשר למשוך ולשמור על כישרונות, לשמור על קהילות מקומיות בחיים או להבטיח שהפיתוח יתפשט באופן שווה ברחבי הארץ. לפורטוגל יש את המשאבים, הידע והשאיפה להוביל מחזור חדש של פיתוח עירוני. מה שחסר הוא יציבות, יכולת חיזוי ומחויבות משותפת בין הפוליטיקה, העיריות, המשקיעים והחברה
.יש דרכים ברורות קדימה אם אנו בוחרים ללכת אחריהם. דיור ציבורי ושיתופי עם דמי שכירות מבוקרים חייבים למלא תפקיד חזק יותר. יש לשקם את המלאי העצום של מבנים ריקים ומתדרדרים ולהחזיר אותו לשימוש. יש לגייס הון פרטי, לאומי ובינלאומי כאחד, באמצעות שותפויות המספקות פרויקטים להשכרה בקנה מידה גדול. אמצעים פיסקליים יכולים גם לעזור. בעלי בתים שקובעים שכר דירה במחיר סביר או שמתחייבים לפרויקטים של שיקום צריכים להיות נתמכים באמצעות תמריצי מס משמעותיים. הפחתת המע"מ על בנייה או שיפוץ דיור בר השגה, כאשר קשורה לערבות שההטבה תפחית מחירים, היא כלי נוסף שיכול להשפיע באופן מיידי.
חדשנות היא חלק מרכזי נוסף בפתרון. בנייה מתועשת ומודולרית, תוך שימוש בחומרים מודרניים וברי קיימא, יכולה להוריד עלויות ולקצר את לוחות הזמנים מבלי לוותר על איכות או כבוד. התכנון העירוני חייב גם להסתגל. עידוד אנשים לחיות מעבר לליסבון ופורטו, השקעה בתחבורה ציבורית יעילה ויצירת הזדמנויות באזורים אחרים יפחיתו את הלחץ המכריע על הערים הגדולות ביותר.
מעל לכל, מדיניות הדיור דורשת יציבות. משקיעים ומפתחים יתחייבו רק אם הם יכולים לסמוך על כך שהכללים לא ישתנו כל כמה שנים. משפחות ירגישו בטוחות רק אם הן יכולות לסמוך על כך שבתיהן מוגנים מפני זעזועים פתאומיים. פורטוגל צריכה גם להיות כנה לגבי היקף האתגר. מומחים מעריכים כי כ -150,000 בתים חסרים בשוק. התוכניות הנוכחיות אפילו לא מתקרבות לכסות את הפער הזה. אלא אם המדינה מציבה יעדים ברורים עם מועדים מחייבים, ההבטחות יישארו רק מילים.
תחום הנדל"ן מוכן למלא את חלקו. יש לה משאבים, מומחיות ואנשים המחויבים למצוא פתרונות. אבל אף מגזר אחד לא יכול לפתור את הבעיה לבד. רצון פוליטי ומאמץ קולקטיבי הם חיוניים. דיור אינו עוסק רק בלבנים וטיט. מדובר ביצירת קהילות ראויות למגורים, במחיר סביר ובר קיימא
.הדחיפות אינה ניתנת להכחשה. לפורטוגל יש הזדמנות ייחודית להפוך את המשבר הזה לפרק חדש של פיתוח, כזה המשרת אזרחים, מחזק את הכלכלה ובונה לכידות ברחבי השטח. אבל כדי שזה יקרה, מנהיגים חייבים לפעול באומץ ועקביות. מבחינתי, זה לא רק עניין של מדיניות או כלכלה. זה כדי לוודא שהבן שלי, ואלפי צעירים כמוהו, יוכלו למצוא בית בארץ שבו הם רוצים ללמוד, לעבוד ולבנות את עתידם. אם נצליח, הפרס יהיה פורטוגל חזקה יותר, הוגנת ועמידה יותר
.