כפי שמוצג בנתוני ה- OECD על דיור בר השגה שפורסם על ידי Visual Capitalist, מקור הכולל גם תוצאות ממחקר שנערך בשנת 2019 של קלארק, הואנג ויי העוסק בשוק הסיני, שמונה מתוך עשרת העמדות המובילות ברשימה העולמית תופסות מדינות קומוניסטיות לשעבר או בהווה. סלובקיה מובילה את הדירוג עם 93.5% מהאוכלוסייה המתגוררת בבתים בבעלים, ואחריה רומניה עם 92.8%, קרואטיה עם 90.4% וסין עם 90%; ליטא, בולגריה, פולין ולטביה נמצאות גם בעשירייה הראשונה, כולן עם שיעורי הבעלות מעל 80%. פורטוגל מדורגת במקום ה -17 עם שיעור בעלות על בתים של 72.1%, מעט מתחת לממוצע האיחוד האירופי של
72.5%.דפוס גיאוגרפי זה נובע ישירות ממדיניות הדיור שיושמה בעשורים האחרונים. השיעור הגבוה של בעלות בתים במדינות מזרח אירופה ניתן לייחס להפרטת הדיור שהיה בעבר בבעלות המדינה, כאשר הדירות נמכרו לאנשים שכבר גרו בהן במחירים נמוכים בעקבות קריסת המערכות הסוציאליסטיות
.בסין, שינויים חקיקתיים נרחבים בשנות התשעים עודדו את התושבים לרכוש דירות ציבוריות בשיעורים מופחתים, ובכך הפכו בעלות על בתים פרטיים למרכיב מרכזי בעושר משק הבית ולגורם מרכזי הן בענף הנדל"ן והן בכלכלה הלאומית.
לעומת זאת, למעצמות הכלכליות הגדולות יש שיעורי בעלות על בתים נמוכים משמעותית. בגרמניה שיעור של 41 אחוזים ואילו בשוויץ עומד על 38.2% - זהו הנמוך מכל המדינות שנבדקו. זאת בשל שווקי השכרה מאורגנים היטב, זכויות משפטיות חזקות לדיירים ושכר דירה לטווח ארוך במחיר סביר, שכולם מפחיתים את המוטיבציה לקנות
.באופן דומה, קנדה (68.6%), ארצות הברית (65.3%), אוסטרליה (62.7%) וצרפת (58.5%) נמצאות בממוצע ה- OECD של 70.1% או מתחת לו. לעומת זאת, במדינות מפותחות כמו ספרד (73.6%), איטליה (75.2%), איסלנד (78.4%) ויפן (84%) יש רמות גבוהות של בעלות על בתים, מה שמראה שלמדיניות ציבורית, מודלים מימון ודינמיקה של שוק השכירות יש השפעה גדולה באותה מידה על הגישה לנכסים כמו ההכנסה הלאומית
.








Follow us on social media